רשומות

שלילת השניות ב"צרות של מגדר" של ג'ודית באטלר והשלכותיה על הנשיות הטראנסית

  "I look inside myself and ask, do I feel like a man, or a woman, and the answer is that I feel like shit." – Natalie Wynn במאמר זה באטלר שוללת את האונטולוגיה שבבסיסה של פוליטיקה זהותית, ומראה אותה כחלק מאופן חשיבה בינאריזמי הטומן בחובו היררכיה ויוצר את הסובייקטיביות. היא מראה כיצד אופן חשיבה בינאריזמי זה מייצר אונטולוגיה שקרית של איזשהו "גרעין" זהותי שקודם לשדותיו השונים של השיח. "גרעין" זה בדיוני גם במובן של הסובייקט הסארטריאני וגם במובן של איזה מרכיב פנימי הקובע זהות מגדרית. המאמר מתחיל בדיון על הגוף בהגותו של פוקו, ומפנה חזרה אליו בהמשך. לפי באטלר, פוקו למעשה רואה את הגוף כזירה סבילה עליה מתרחשים מעשים דיסקורסיביים שונים ובה נישאות תוצאותיהם. ההיסטוריה, לפי פוקו ופרויד, היא תהליך של פירוק חשיבותו וכוחו של הגוף לטובת כינון תרבות ולאחר מכן כינון סובייקט, גם אם הסובייקט מתאפשר רק על ידי קיומו של הגוף. באטלר רואה בהתייחסות זו אל הגוף כמניחה במובלע את קביעותו של הגוף, את היותו מעין לוח חלק פרה-תרבותי ופרה-דיסקורסיבי, הנהרס על ידי השתתפותו בתרבות. לפי באטלר...

הבחנות חדות אך נשק כהה: ביקורת על "עונג חזותי וקולנוע נרטיבי" (1975) של לורה מאלווי

 תקציר המאמר: https://journal.bezalel.ac.il/he/yalkut/theory/4466 "Try arguing with an orgasm sometime. You will find you are no match" - Catherine A. Mackinnon במאמרה, לורה מאלווי מפנה עין פסיכואנליטית אל הקולנוע הנרטיבי הקפיטליסטי. ספציפית, היא מנתחת במונחים פרוידיאניים לעילא את התהליכים של הפקת-העונג בקולנוע נרטיבי. לפי מאלווי הניתוח הפרוידיאני, למרות שיש לו הדהוד בחוויה של דיכוי נשי, הוא יציר פטריארכלי מובהק; זוהי עמדה מוצדקת. כפי שהובהר במאמרים קודמים מהאסכולה הפרוידיאנית, לפסיכואנליזה זו יש מטרה נורמטיבית מובהקת, שהיא התאמה לתפקידי המגדר המסורתיים ולהטרוסקסואליות. הקולנוע שמאלווי מנתחת גם הוא גברי ופטריארכלי. הוא נעשה על ידי במאים גברים, גיבוריו הם גברים והמשקיעים המאפשרים את קיומו הם גברים. מטרתה המוצהרת של מאלווי היא להשתמש בכלי הפטריארכיה נגד עצמה. ניתוח, לטענתה של מאלווי, הורס את העונג (122). על כן, לפי ההיגיון של מאלווי, ניתוח בכלים פטריארכליים מוכרים את ההתענגות בקולנוע מסוג נרטיבי יהרוס את ההנאה ממנו, ובכך יפתח את הדרך לקולנוע חדש. כבר מהציטוט ומהכותרת של תגובה ז...

למדי, תלמדי (שיר)

'כבי, תכבי ת'סיגריה על העץ ילדה מטומטמת ציירי, תציירי עם הפחם על העץ את הפצע המדמם 'זכרי, תזכרי שאין לך באמת  פצע מדמם אבל אין גם לאף אחת אחרת

מדרש על הנבואה שניתנה לאבי הבודהא

  באישון לילה ניעור סודהודאנה מחלומו, זיעה קרה מכסה את עורו, הכאב המוכר בעצמות חד וחדש כפצע פתוח. בעוד פניו מכווצות וגופו מעוקל קדימה כמגל, הוא הזכיר לעצמו מי הוא, בשקט, בליבו, פן יעיר את אשתו: "אני פרי של העץ ההפוך, אטמן שהוא ברהמן, נבחר על ידי האלים להיות לוחם ונבחר על ידי הסאקיה להיות שליט." כך הוא חזר שבע פעמים, עד שהכאב בעצמותיו היה שוב כזרם נהר שוטף ולא כשנהבים מחודדים.  החלום היה מוכר כמו הכאב בעצמות. מאיה מסובה תחת עץ, הוא והיא מוקפים במשרתים, אוכלים פירות ובשר מקערות שאבקה נוצצת וריחנית הובזקה עליהן, אבקה שאחזה בבשר, בפירות, באצבעות ובשפתיים. סודהודאנה הרים את יינו לשפתיו, עצם עיניו לרגע על מנת להריח ולטעום את היין, בעוד הזמן מתארך, זורם בעצלתיים.  אך כשהניח סודהודאנה את הגביע, אבקה עדין זוהרת על שפתו, יין החל ניגר מתבורה של מאיה. חיט החל לפעור את בטנה, והדם ניגר מבטנה אל הקערות ואל גביעים, ושטף את המשרתים, ושבר את העצים, ורק צעקת הכאב של מאיה נותרה בים הכהה, בעוד החיט עולה ועלה, ומאיה קטנה וקמלה, הדם עוזב את גופה, ופיל לבן עולה מן המים, ומנער מעליו את השלד ש...

פרשנות לדרשה על האהבה החומלת

  ברצוני לדון בעומק רב יותר על שורה 85  של המטה סוטה: "כשהאדם אינו מחזיק בהשקפה, מוסרי, ראייתו בשלה והוא מוליך את התאווה כלפי תשוקותיו אל סופה –  הוא לעולם לא ישוב עוד לשכב ברחם" נתקלתי לראשונה בפרשנות של האין-עצמי כחזרה אל הרחם בכתביו של אלן ווטס, ושם היא הוצגה כפרשנות מערבית של פרויד המעידה על הבנה שטחית להחריד של הדהרמה. כתוצאה מכך הופתעתי מאוד לראות אותה מופיעה כאן, כביכול בפשט טקסט בודהיסטי. אז שאלתי היא זו – מה המשמעות של השיבה אל הרחם במטה סוטה? לכאורה, החתירה להארה היא החתירה לשחרור מגלגול נוסף, כלומר החתירה לא לשוב אל הרחם. אך בדרשה זו, אי-השיבה אל הרחם מוצגת כתוצאה של התנהלות בלתי מוסרית ותשוקתית, כלומר כגמול שלילי. על כן, בטקסט זה, השיבה אל הרחם היא אירוע רצוי. המהלך הפשוט יהיה להכריז על סתירה או מתיחות בדהרמה ובכך לחתום את מחשבותיי – אבל הייתי רוצה להעמיק חקר קצת יותר. על כן, אסיק כי השיבה אל הרחם בטקסט זה היא מטאפורית. ייתכן והשיבה אל הרחם היא כינוי לאותה תודעה חסרת גבולות המוזכרת בשורה 82 ומתוארת בשורה 83. כמו שלתינוק אין גבול ברור בינו לבין אמו, כך ה...

פרשנות לאופניסא סוטא

האופניסא סוטא מתארת מהלך של התהוות גומלין דרך שרשרת של סיבות קרובות (proximate), מהלך שניתן לשרטטו כך: בורות – פורמולציות רצוניות – הרגשה – חשק – היצמדות – קיום – לידה – סבל – אמון – שמחה – חדוה – שלווה – אושר – ריכוז – ידיעה וראייה של הדברים כפי שהם – אי-היקסמות – אי-השתוקקות – שחרור - ידע של הריסה – הריסת הכתמים. יעקב רז מציין בפרשנותו כי אלה אינם מתקיימים בסדר כרונולוגי בהכרח, אלא בו זמנית ודו-כיוונית, כלומר כל אלה מתנים את כל אלה. התניה דו-כיוונית, בפילוסופיה אנליטית, מסמנת שקילות; כלומר, הופעה הכרחית של הדברים השקולים יחד בכל מצב. חשוב היה לי לציין זאת על מנת לשלול זאת. לא זה המובן אליו הסוטה מכוונת. לעניות דעתי, ישנם כמה פשרים אפשריים לשרשרת המתוארת בסוטה: העלאת הדברים בתודעה כתרגול. יעקב רז מפרש טקסט זה כאופאיה, הנחיה לתרגול. העלאת הדברים בתודעה בסדר זה כמושא להתבוננות מדיטטיבית או לחקירה שכלתנית יכולים לקדם את התודעה לעבר שחרור. השחרור הוא מהתודעה עצמה וכן מהשרשרת המתוארת. מדובר בתרגול השולל את עצמו וכן את המתרגלת. זרימה אפשרית של התודעה. ייתכן שהדברים יעלו בסדר זה וניתן לייחס ...

שיר לחץ

פרפר לבן עם נקודות ירוקות, שעירות במקצת, נחת בין רעפי הגולגולת לעליית הגג  של המוח. הוא נע בשלוה, מוצץ צוף אפרורי במהירות אקסטטית. "אני רוצה לחזור הביתה" הוא לוחש, לעבר הקיעור האחורי של גלגליי עיניי.