פרשנות לאופניסא סוטא

האופניסא סוטא מתארת מהלך של התהוות גומלין דרך שרשרת של סיבות קרובות (proximate), מהלך שניתן לשרטטו כך:

בורות – פורמולציות רצוניות – הרגשה – חשק – היצמדות – קיום – לידה – סבל – אמון – שמחה – חדוה – שלווה – אושר – ריכוז – ידיעה וראייה של הדברים כפי שהם – אי-היקסמות – אי-השתוקקות – שחרור - ידע של הריסה – הריסת הכתמים.

יעקב רז מציין בפרשנותו כי אלה אינם מתקיימים בסדר כרונולוגי בהכרח, אלא בו זמנית ודו-כיוונית, כלומר כל אלה מתנים את כל אלה. התניה דו-כיוונית, בפילוסופיה אנליטית, מסמנת שקילות; כלומר, הופעה הכרחית של הדברים השקולים יחד בכל מצב. חשוב היה לי לציין זאת על מנת לשלול זאת. לא זה המובן אליו הסוטה מכוונת. לעניות דעתי, ישנם כמה פשרים אפשריים לשרשרת המתוארת בסוטה:

1. העלאת הדברים בתודעה כתרגול. יעקב רז מפרש טקסט זה כאופאיה, הנחיה לתרגול. העלאת הדברים בתודעה בסדר זה כמושא להתבוננות מדיטטיבית או לחקירה שכלתנית יכולים לקדם את התודעה לעבר שחרור. השחרור הוא מהתודעה עצמה וכן מהשרשרת המתוארת. מדובר בתרגול השולל את עצמו וכן את המתרגלת.

2. זרימה אפשרית של התודעה. ייתכן שהדברים יעלו בסדר זה וניתן לייחס את עלייתם בסדר זה לטבע הדברים שעולים. למשל, הכעס יוביל לאמון כי משהו בכאס עלול לעורר אמון וכן הלאה.

3. נביעה משותפת של הדברים אלה מתוך המרחב בו מתקיימים. כל המושאים במצוינים במהלך של האופניסא נובעים מטבעה של התודעה ועל כן בלתי נפרדים ממנה ואחד מהשני. כולם שייכים לאותו מרחב תודעתי שמתוך מרותו ניתן להשתחרר בהארה ומתוכו ניתן להשתחרר במוות. 

בעת קריאתי את הסוטה עלתה בי אותה שאלה שעלתה ליעקב רז בנוגע לתפקידו של האמון/האמונה. רז רואה זאת כמסמן על אמונה במציאות הבלתי ניתנת לתיאור של ההתהוות המותנית. כלומר, אמונה במציאות של ההתהוות המותנית ללא המסמן "ההתהוות המותנית" וביחד עם הככות שנותרת תמיד בין המושג הבודהיסטי למימושו בתודעה/מציאות. 

אני רוצה להעלות אפשרות אחרת, המתקשרת לפרשנותו של רז אך עושיה לזקק תובנה על דת באופן כללי. הכאב מוביל לאמונה מפני שהכאב הוא כבד מנשוא. האמונה היא אמונה שהכאב ייפסק או יתרכך. במובן זה, היא תקווה לגאולה, גם אם גאולה זו קטנה, חולפת ובלתי מוחלטת. הכאב מוביל לאמונה מפני שהאמונה מבטיחה את ריכוך גזרת הכאב. האמונה היא הפתרון המאפשר להחזיק את הכאב כשזה מוכיח עצמו קשה מנשוא. זהו מובן של אמונה שעשוי להיות שימושי גם מעבר לניתוח טקסט זה.

אני מעוניינת להעלות נקודה אחת נוספת, מעין הצעה למדרש. זוהי פרשנות נראטיבית ונוגדת ילודה. ייתכן והאופניסא סוטה, עם החיוביות והאפשרות לשחרור המובהקת שלה (זאת בניגוד לנידאנה), מתארת את חייו של בודהא, בודהיסטווה או אפילו מתרגל שנגע בהארה ולו לרגע. לצורך הנוחות שלי, אקרא לה "הגיבורה". השרשרת הנמתחת מבורות ללידה מתארת את היחסים בין הוריה של הגיבורה. הבורות שלהם גורמת להם להאמין שהם יחיו דרכה, שמטרת חייהם היא להולידה. הם נצמדים זה לזה ומקיימים יחסים, והגיבורה נולדת. הגיבורה סובלת, ומאמינה בגאולה מהסבל על מנת להתמודד עמו.  היא יוצאת למסע על מנת למצוא את הגאולה, מרפאה את עצמה ורוכשת כלים חשובים לאורך הדרך. המסע נמתח מסבל לאושר, ונותן לה את הכלים לרפא את עצמה. החלק השלישי, שנראטיבית אולי יבוא עם חזרה אל הבית, הוא השימוש בכלים של המסע על מנת להתנער הן מהאשליה של החזרה אל הבית והן מהצורך להתרפא, כלומר הוא מוביל להריסת הכתמים. זוהי השרשרת המובילה מן הריכוז אל הריסת הכתמים. אני מודה שיש לחשוב על הדברים האלו יותר לעומק, ושתפיסות קודמות שלי על "מסע הגיבור" ו"מסע הרפואה" השפיעו על פרשנותי. אני מקווה להעמיק דרש זה, או בכתיבה ניתוחית או בכתיבה של סיפור, מתישהו בעתיד הקרוב.