מדרש על סורת יוסף

 פעם אחת הגיעה שיירה לירושלים ודרשה את בכירי רבניה שילכו לאוהל הצדיק ויבחנו את טבעו אם נביא הוא או שקרן. רבי יהודה בן יצחק התנדב אך השיירה דרשה עוד; כשיד מנהיג השיירה אחזה בחרבו, רבי מאיר בן שפן עמד מולו וביקש לראות את הצדיק במו עיניו. כך יצאה השיירה מירושלים דרומה אל המדבר בלילה. שאל מאיר בן שפן את מנהיג השיירה מדוע אוהל הצדיק נמצא כה רחוק מהעיר; זה השיב לו כי המדבר נברא על ידי אללה על מנת לאמן את המתמסרים. רבי יהודה השיב לו כי אלוהים גדול הוא, ושמו אינו אללה, ואת שמו אסור להעלות בקלות על השפתיים. רבי יהודה רעד מקור, ומנהיג השיירה אמר לו כי בלילה במדבר דבר לא עולה בקלות על השפתיים.

ובעלות השחר הגיעה השיירה אל אוהל הצדיק. רבי יהודה פסע הלוך ושוב מול האוהל בעוד רבי מאיר בן שפן ישב ושיכל רגליו. לאחר שישב עלתה לאזניו מנגינה נעימה, והקשיב הוא בעוד פירש הצדיק את חלומות רעיו; רבי יהודה שאל אותו על מה נבחן את הצדיק ורבי מאיר אמר לו על חיי יוסף. לאחר שעה קלה יצאו רעי הצדיקה מאוהלו וקרא הוא לרבנים מירושלים. אמר הצדיק לרבי מאיר אתה מאיר בן שפן ואמר לרבי יהודה את יהודה בן יצחק; רבי מאיר אמר לו הן ורבי יהודה הביט לאחור. הצדיק פקד עליהם לשבת ושניהם ישבו מולו; רבי יהודה דרש על חיי יוסף וזה השיב לו אלי"ף ל"ם רא"י והחל לדקלם את סורת יוסף.

רבי יהודה אמר לו איש רב ידע אתה על כך אין עוררין אך מבלבל אתה בין מוץ לתבן מקרא למדרש קודש לחול; הצדיק אמר לו מוקפים אנו בחול ורבי מאיר צחק כי נאה הוא הצדיק ולא רק חכם ודבריו נעימים וטובים. רבי יהודה שאל אותו איזה אותות ראו המצרים לאסור בגללם את יוסף; אמר לו האותות לחפותו של יוסף; אמר לו אם ראו אותות חפות יוסף למה אסרוהו? אמר כי מצרים היא ארץ הכבוד והשררה, ואם האותות לחפות יוסף במצרים לא יתיישבו בדעה אחת עם הכבוד והשררה של פוטיפר המצרים יענישו אותו. רבי יהודה שאל פוטיפר לא אמר על כך דבר? ואמר לו הצדיק כבודו ושררתו פעלו בשמו, כשם שאנו פועלים בשם אללה. השיב לו רבי יהודה איש רב ידע אתה על כך אין עוררין אך אתה בוחר בין מדרשים לפי תשוקותיך והשיירות שלך והצבא שלך; השיב לו הצדיק בוחר אני את הקודש מן החול ורבי יהודה השיב לו נביא שקר אתה ויצא מהאוהל והחיש צעדיו אל ירושלים.

עיני הצדיק נחו על פני רבי מאיר בן שפן; אמר רבי מאיר בן שפן חלמתי על מצרים ואמר לו הצדיק ספר לי חלומך ואפרש לך; סיפר רבי מאיר לצדיק את כל חלומו וזה פירש לו את חלומו ולא החסיר דבר; אמר לו רבי מאיר מפרש אתה חלומות כמו ששואב אדם מים מבאר מלאה הקרובה לביתו; הצדיק חייך ולחש באוזנו אלי"ף ל"ם רא"י; קם רבי מאיר בן שפן יצא מהאוהל ואמר דברי הצדיק כדברי משה נביא אמת הוא. קרא רבי יהודה מעתה ועד עולם אני במתמסרים ישתבח שם השם.